בסיומה של שנה, כאשר אני מסכם לעצמי את הקורות איתי בה, אינני יכול להתעלם מהדבר החדש שנוסף לי בה - הפורום.
בעיני זה לא פחות מאשר רובד חדש בהיכרותי עם עם ישראל ומעלותיו. כן.
המענה המהיר כאשר מאן דהוא זקוק לעזרה, היחס האנושי ומחמם הלב, ולא פחות היראת שמים והגישה הרצינית לכל דבר שבקדושה.
כמו כן כ"כ חימם את ליבי לראות אנשים העוסקים לפרנסתם - אך עם זאת מדקדקים על קלה כבחמורה, ויראתם קודמת לחכמתם, המדביקים את סובביהם (וקוראיהם) בחומם היהודי.
ואולי, לא פחות התרגשתי, דווקא מאשר אינם פה עמנו היום - אשר הוכיח בכך סופם על תחילתם כי ליבם לשמים, וכי רצונם עז לקיים רצון בוראם - ורק רצונו. ולא מן הנמנע הוא כי לא ללמד על עצמם יצאו - אלא ללמד על הכלל כולו יצאו, כי גם רבים אחרים אשר אינם זוכים להימנות על יושבי ביהמ"ד כל היום כולו - אך עיניהם וליבם לשמים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום.
אודה על האמת, כי המשתמש היחיד בפורום אותו אני מכיר אישית הוא @זהיר (וגם הניק היחיד...), אך עם כל זאת תחושתי היא כחלק ממשפחה - משפחה שלא נבנתה אלא למטרה של 'איש את רעהו יעזורו', ופעמים רבות למטרה היותר חשובה של 'אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו'. וידע כל השייך לכאן כי גם אם קטון הוא בעיניו - ישנם הרואים וחשים אחרת, בראותם את רוח הטהרה השורה על היהודים היקרים המוצגים בכאן.
ואחתום בברכת הדיוט לכל המשתמשים היקרים שיזכו להיכתב ולהיחתם לאלתר בספשצ"ג, ויזכו (ואני בתוכם) בשנה הבאה - ב'שנה שלא יזדקקו לעם אחר', ולא לסינון אחר, ולא לסינון כלל - כי אם לחבוש את ספסלי ביהמ"ד מטרם שחר ועד אישון לילה, בעמלה של תורה ובאהבתה תמיד.
